<h1>רבינו ירוחם נכ"ח ח"ד</h1>
<h2>דף כב:</h2>
כהן מטמא לאשתו נשואה אפי' קטנה ודוקא כשרה אבל פסולה או גרושה או ארוסה לא אונן ולא מטמ' לה וכן היא לא אוננת ולא מצווה ליטמא לו פשוט בנזיר ובכמה דוכתי. מטמא לאביו ולאמו ולבנו ולאחיו ולאחותו בין כשרים בין פסולים, ולאמו אפילו נתחללה, ולבנו ולבתו דוקא גדולי' ולא נפלי' פירוש שחיו ל"א יום או שהוא יודע בודאי שכלו לו חדשיו, ולבנו [ו]לבתו (ו)מטמא אפילו לפסולים חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית כדאמרינן ביבמות, וכן הדין לאחיו ולאחותו ודוק' לאחיו ולאחותו מאביו מטמא אבל אינו מטמא לאחיו ולאחותו מאמו. ועוד פשוט דאינו מטמא לאחותו אלא בתולה אבל לא ארוסה ולא אנוסה ולא מפותה אבל לאחותו ארוסה שנתגרשה ובוגרת ומוכת עץ מטמא לה וכן פסק רי"ף. מצוה ליטמא לקרובי' האמורי' בפרשה ואם לא רצה ליטמא מטמאין אותו בעל כרחו. ומטמא לודאי ואינו מטמא לספק כגון ספק בן שבעה לאחרון או בן תשעה לראשון הוא אינו מטמא להם והם אינם מטמאים לו וכגו' שנתערב ולדה בולד חברת', או אשתו שגרש' בספק גירושין. ומטמא להם ולא לאחרים שלא יאמר כיון שנטמאתי לאבי אטמא לאחר.
<h2>דף סא.</h2>
המטמא למתים אפילו כל היום אינו חייב אלא אחת ואם אמרו לו על כל פעם אל תטמא חייב על כל אחת ואחת פשוט במכות ומוקי לה בנזיר שפירש מן המת וחזר ונטמא ונפקא מינה לנו בזמן הזה לכהן שנטמא לאביו ולאמו שאפילו בו ביום אסור ליטמא לאחרים. קברי הגוים כתבו התו' דמטמאים והביאו ראי' משלהי אהלות והא דאמרינן במציעא על אליהו ז"ל קברי גוים אינם מטמאים שנא' ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם וגומר כת' רבינו תם דדחוי בעלמא היה והרמב"ם כתב דאינן מטמאים.
